העיתונאי חנן עזרן: מזיכרון פרטי לזיכרון קיבוצי

בחודש הקודם הבאנו את סיפורה של אומנית-הקרמיקה המוערכת בת ה-81 לביאה מנוס בכתבתו של מאיר חוטקובסקי, ״מצוינות אמנותית״. בחודש ספטמבר 2009 ביים חוטקובסקי את הסרט "גל-עד בגולן", שהפיק ערוץ הטלוויזיה הקהילתית של רעננה, "מבט רענן". הסרט אינו רק תיעוד של פרק חשוב במלחמה, אלא גם מקפל בתוכו את העבודה המסורה והיצירתית של לביאה ואורי מנוס להנצחת הנופלים בה מגדוד 405. בעקבות הקרנת הסרט נערך אז ב"יד לבנים" ברעננה פאנל בנושא "מלחמה, זיכרון והנצחה". במלאֹת חמישים שנים למלחמת יום-הכיפורים אנו מפרסמים שוב את כתבתו של חוטקובסקי על האירוע.

מאת: מאיר חוטקובסקי

20/09/2023

תת-אלוף (מיל.) אורי מנוס והסופר והעיתונאי חנן עזרן* היו אורחיו של המועדון הציוני ברעננה, בהתכנסות החודשית של המועצה הציונית בישראל, שנערך אתמול (יום ו'). המניע להשתתפות אורחים אלו היה הקרנת-הבכורה של הסרט "גל-עד בגולן", (עזרן כתב את הקריינות לסרט, וקִריין אותו בקולו הרדיופוני העמוק), המספר את סיפור לחימתו של גדוד התותחנים 405 במלחמת יום-הכיפורים ברמת-הגולן בקרבות-הבלימה נגד התקפת הסורים, שבהם איבד הגדוד רבים מלוחמיו. הסרט עוסק בהיבט הזיכרון וההנצחה לאחר המלחמה.

במלחמת יום-הכיפורים היה רב-סרן אורי מנוס, היום תת-אלוף (מיל.), מפקדן של שתי סוללות-תותחים של גדוד 405, למרגלות גבעת אורחה (תל ג'וחאדר) ברמה, ואיבד במהלך המלחמה 21 מחייליו. כבר בתוך המלחמה החל מנוס להנציח את הנופלים באופן ארעי, במקום-נפילתם, ועם הזמן, בסיוע רעייתו, האומנית הפסלת לביאה, שהייתה הרוח החיה בפרויקט, הקימו השניים אתרי-הנצחה קבועים, שאותם תכננה לביאה, כאשר פסגת-יצירתה היא האנדרטה, שנחנכה בשנה שעברה (2008) ביום-הזיכרון לחללי-הגדוד, בהשתתפות סגן הרמטכ"ל וקצינים בכירים נוספים. בסרט "גל-עד בגולן" מתוארים הקשיים, שבהם נתקל הזוג מנוס בהקמת האנדרטה. בנחישותם הרבה, ובעזרת גורמים שחברו אליהם, הם התגברו על כל המכשולים ועל קוצר-הזמן, והוציאו תחת ידם יצירה להתפאר בה.

חנן עזרן חקר, במסגרת עבודת-מחקר לתואר שני, את נושא הזיכרון וההנצחה בישראל, בהתבססו על תהליך ההנצחה בגדוד 405. עזרן, כמו מנוס, הוא קצין-תותחנים בדרגת רב-סרן (מיל.), לחם עם יחידתו במלחמת יום-הכיפורים ברמת-הגולן, ומשם הוא מכיר היטב את סיפור המלחמה וההנצחה של גדוד 405. בעקבות המחקר, שאותו ביצע עזרן, עולה ש"תהליך הזיכרון האישי, ההופך לקולקטיבי, נעשה בידי הפרט, שצובר את החוויה, אבל מנדב אותה ומוסר אותה לישות הלאומית, או הציבורית, או הקהילתית."

דוגמא לכך הביא עזרן בעזרת סיפור יציאת-מצרים, שעליה אנו מרבים לדבר, "ומזכירים אותה כל שנה, למרות שלא היינו שם, אבל אנו מצווים במסורת היהודית לדבר עליה, כדי ליצור מהזיכרון האישי של אלה שהיו שם את הזיכרון הקולקטיבי." דוגמא מוחשית נוספת, שמביא עזרן, היא השואה, שהאנשים ששרדו אותה "תורמים את הזיכרון האישי לצורך תהליך לאומי של הדור, שלא חווה את השואה, ומזהה את עצמו כאילו היה שם, הודות לאמירות, לסיפורים ולעדויות."

תת-אלוף מנוס סיפר, שנושא ההנצחה החל לחלחל בו כבר במלחמת ששת-הימים, כשראה את אלפי גופות החיילים המצריים, שנפלו חלל במלחמה, פזורים במרחבי סיני, וידע כי "לחייל הזה כבר לא יהיה קבר, לא יהיה שם ולא שום-דבר...".

חיזקה את דבריו רעייתו לביאה, שאמרה: "בואו נדמיין את חיילי נאט"ו ואת החיילים האמריקנים, שנפלו אלפי קילומטרים מהמדינות שלהם- היכן ההנצחה שלהם?! ...לנו יש פריבילגיה, שלא נדע, שיש קבר, יש הנצחה ויש זיכרון. ההנצחות מחזקות את משפחות-הנופלים."

את האירוע כיבדו בנוכחותם ראש העיר רעננה, נחום חופרי, חברת-הכנסת לשעבר מלי פולישוק, שהיא היום חברת-המועצה, וכמו-כן חברי-מועצה נוספים. בדברי-הברכה, שנשא ראש-העיר, ציין את הפּן האישי שלו בעניין ההנצחה והאנדרטות, בהזכירו את אחיו הבכור ז"ל, שנפל גם הוא בקרבות-הבלימה ברמת-הגולן במלחמת יום-הכיפורים.

הנחתה את הפאנל העיתונאית, התסריטאית ומתרגמת-הספרים, טלי נתיב עירוני, המגישה הקבועה של המגזין של ערוץ הטלוויזיה הקהילתית "מבט רענן".

* חברנו חנן עזרן - עיתונאי, סופר, כתב, מגיש ותחקירן בטלוויזיה הישראלית - נפטר ב-25 במאי 2013, לאחר מאבק ממושך במחלה קשה, כשהוא בן 62 בלבד.